כללים לכתיבה נכונה ואלגנטית באנגלית

בפוסט הזה תמצאו 18 חוקים שיישום שלהם ישדרג את רמת הכתיבה שלכם.

הכללים לקוחים מהספר The Elements of Style שנכתב על ידי William Strunk Jr, וקנה לו שם של יצירת מופת ספרותית – כזו שכל מי שמעוניין לשפר את יכולות הכתיבה שלו באנגלית פונה אליה.

מתוך רצון להנגיש את עיקרי הספר (שלא תורגם לעברית) לציבור דוברי העברית, מובא כאן מעין 'דפדוף' בספר – סיכום ותרגום חלקיים. הזכויות על הסיכומון שמורות לאתר engbrew, והוא נכתב רק למטרת לימוד אנגלית. הקריאה של הפוסט הזה לא משתווה כמובן לקריאת הספר.

*שמות המונחים בעברית לפעמים לקוחים מ'מונחי האקדמיה'.
**תוכלו למצוא קישור לקריאת הספר באופן חינמי ודיגיטלי ב'מקורות הלימוד' בתפריט.

וכעת אל הכללים:

1. עבור כינוי שייכות של שמות עצם יחידיים נוסיף 's.

עקבו אחר החוק הזה ללא קשר לעיצור הסופי,

חבריו של צ'ארלס – charles's friend
השירים של ברנס – Burns's poems

יוצאי דופן יהיו שמות פרטיים עתיקים שמסתיימים ב-es ו-is. לדוגמה Achilles' heel, Moses' laws בהם הוספנו רק גרש. במשפטים אלו לעיתים פשוט נכתוב the heel of Achilles, the laws of Moses.

דוגמה נוספת היא for conscience' sake, for righteousness' sake ועוד דוגמאות ספציפיות.

כינויי שייכות כמו hers, its, theirs, yours ו-oneself לא מקבלים גרש.

2. כאשר אתם מונים שלושה או יותר דברים, השתמשו בפסיק לאחר כל דבר, מלבד האחרון.

לצורך העניין, כתבו,

red, white, and blue.
gold, silver, or copper.
He opened the letter, read it, and made a note of its contents.

*שימו לב שבעברית נהוג לא לכתוב את הפסיק האחרון. כלומר "נקנה גבינה, חלב ודבש.", כאשר אין פסיק לאחר המילה לפני האחרונה. היו מודעים לשינויים הקטנים שיכולים להיות גם בתוך השפה. שוב, הספר מציג כללים מקובלים, אך לא שנהוגים על ידי כולם.

בשמות של משרדים (עסקיים) הפסיק האחרון מושמט,

Brown, Shipley & CO.

3. משפטי הסבר או פירוש בין פסיקים.

לדוגמה,

The best way to see a country, unless you are pressed for time, is to travel on foot.
הדרך הכי טובה לראות מדינה, אלא אם אתה לחוץ בזמן, היא לטייל ברגל.

המשפט המודגש בא להוסיף מידע, תוך ציון מקרה מיוחד. כאשר יהיו לנו משפטים מהסוג הזה, נרצה לשים אותם בין שני פסיקים. לפעמים יהיה קשה לדעת אם משפט מסוים משמש כהסבר 'אגבי' ולכן אם להפריד אותו כך.

בכל מקרה, אם אתם בוחרים להשתמש בפסיקים, אף פעם אל תשתמשו בפסיק אחד ותשמיטו את השני,

Marjorie's husband, Colonel Nelson paid us a visit yesterday,
הבעל של מרג'ורי, קולונל נלסון ביקר אותנו אתמול

המשפט כאן לא תקין כי יש פסיק לפני הפסוקית Colonel Nelson, שמשמשת כאן כמשפט מרחיב, אך לא מופיע פסיק לאחריה.

אם למשפט מרחיב קודמת מילת חיבור (כמו and למשל), מקמו את הפסיק הראשון לפני מילת החיבור, ולא לאחריה.

He saw us coming, and unaware that we had learned of his treachery, greeted us with a smile.
הוא ראה אותנו מגיעים, ולא מודע לעובדה שאנחנו גילינו על הבגידה שלו, קיבל אותנו בחיוך.

עבור הבאים, נתייחס תמיד כ'משפטים מרחיבים', ונשים אותם בין פסיקים (או בסוף המשפט, בין פסיק לנקודה):

(1) השנה, כאשר כותבים תאריך, והיום בחודש, כאשר הוא מופיע לאחר היום בשבוע:

February to July, 1916.
April 6, 1917.
Monday, November 11, 1918.

(2) הקיצורים etc. ו-jr..

(3) non-restrictive relative clause (משפט זיקה לא מצומצם) – פסוקיות שלא משמשות לזיהוי או הגדרת שם העצם שקדם להן, ופסוקיות דומות הבאות עם מלות חיבור ומלמדות על זמן או מקום:

The audience, which had at first been indifferent, became more and more interested.
הקהל, שבהתחלה היה אדיש, נהפך ליותר ויותר מעוניין.

בפסקה הזו, הפסוקית שמתחילה ב-which לא מספרת לנו במי מאילו קהלים אפשריים מדובר; זה פרט שכבר אמור להיות ידוע. הפסוקית מוסיפה, באופן מוסגר, מידע שמשלים את הפסוקית הראשית. למעשה המשפט הוא צירוף של שתי הצהרות שהיו יכולות להכתב בנפרד.

הביטו בדוגמה הבאה, בה מופיע restrictive relative clause (משפט זיקה מצומצם) – פסוקית ש'מצמצמת' את האפשרויות על ידי הוספת דבר מסוים שנדרש.

The candidate who best meets these requirements will obtain the place.
המועמד שהכי מתאים לדרישות ימלא את התפקיד.

בדוגמה הזו, הפסוקית שמתחילה ב- who מספרת לנו לאילו מועמדים הכוונה; המשפט הזה אם כך לא יוכל להיות מופרד (על ידי פסיקים) לשתי הצהרות בלתי תלויות.

4. שימו פסיק לפני מילת חיבור במשפט מאחה.

בסעיף הזה נראה מספר דרכים שונות לכתוב אותו דבר. כל דרך תעניק לקורא תחושה מעט שונה.

נתחיל בדוגמה,

The early records of the city have disappeared, and the story of its first years can no longer be reconstructed.
התיעודים המוקדמים של העיר נעלמו, והסיפור של שנותיה הראשונות כבר לא יכול להיות משוחזר.
The situation is perilous, but there is still one chance of escape.
הסיטואציה מסוכנת, אך עדיין יש סיכוי אחד להימלטות.

משפטים מהסוג הזה, מנותקים מההקשר בו נכתבו, עלולים להראות טעונים שכתוב. בזמן שהם יכולים לעמוד בפני עצמם כבר עם ההגעה אל הפסיק הראשון, הפסוקית השנייה יכולה להדמות לנו כסוג של 'הרהור משני'. יתרה מזאת, and היא המילה הכי פחות ספציפית מבין מילות החיבור. כאשר היא בשימוש בין משפטים שיכולים לעמוד בפני עצמם, היא מצביעה רק על קשר שקיים בין שני המשפטים, בלי להגדיר מהו. בדוגמה למעלה, הקשר הוא 'סיבה ותוצאה'. שני המשפטים יכולים להכתב מחדש באופן הבא:

As the early records of the city have disappeared, the story of its first years can no longer be reconstructed.
Although the situation is perilous, there is still one change of escape.

או שניתן להשתמש בביטויים שונים, ובכך להחליף את מילות החיבור שפותחות את פסוקיות השעבוד:

Owing to the disappearance of the early records of the city, the story of its first years can no longer be reconstructed.
In this perilous situation, there is still one chance of escape.

אבל הכותב יוכל לטעות בכך שיהפוך את המשפטים שלו לדחוסים מידי וישתמש בסגנון אחיד מידי. משפטים 'משוחררים' שיפוזרו לאורך הכתיבה יוכלו למנוע מסגנון הכתיבה להיות רשמי מידי, ויתנו לקורא הקלה מסוימת.

כתוצאה מכך, משפטים 'רופפים' כדוגמת הסוג שצוטט לראשונה למעלה, נפוצים בכתיבה טבעית. הכותב צריך להיות זהיר, ולא לעשות שימוש נרחב מידי באותה התבנית.

5. אל תצרפו פסוקיות שיכולות לעמוד בפני עצמן על ידי פסיק.

אם שתי פסוקיות או יותר, אשר שלמות דקדוקית ולא מחוברות במילת חיבור, מצטרפות ליצירת משפט מורכב, סימן הפיסוק התקני הוא נקודה פסיק.

Stevenson's romances are entertaining; they are full of exciting adventures.
הרומנים של סטיבנסון הם מהנים; הם מלאים בהרפתקאות מרגשות.
It is nearly half past five; we cannot reach town before dark.
זה תכף חמש וחצי; אנחנו לא נוכל להגיע לעיר לפני החשיכה.

זה כמובן גם תקין לכתוב כל אחד מהמשפטים למעלה כשני משפטים נפרדים, על ידי החלפת הנקודה פסיק בנקודה.

או לחלופין, אם נכניס מילת חיבור מתאימה אז נוכל להשתמש בפסיק,

Stevenson’s romances are entertaining, for they are full of exciting adventures.
It is nearly half past five, and we cannot reach town before dark.

נשווה את שלוש האפשרויות (עם נקודה פסיק, עם נקודה, או עם מילת חיבור ופסיק) ונבין מדוע יש יתרון בצורה הראשונה.

לפחות בדוגמה הזאת, הצורה הראשונה טובה יותר מהשניה (כזו שתהיה עם נקודה), מכיוון שהיא מצביעה על קשר קרוב יותר בין שני החלקים בזמן שהשניה לא מצביעה על כך. והצורה הראשונה טובה יותר מהשלישית (האחרונה למעלה) בכך שהיא קצרה ונמרצת יותר.

שימו לב שאם לפסוקית השניה קודם תואר הפועל (adverb), כמו accordingly, besides, then, therefore או thus, ולא במילת חיבור, הנקודה פסיק עדיין תהיה נדרשת.

וראוי לציין שני מקרים יוצאי דופן. אם הפסוקיות מאוד קצרות ודומות בצורה, בדרך כלל אפשר להשתמש בפסיק:

Man proposes, God disposes.
The gate swung apart, the bridge fell, the portcullis was drawn up.

שימו לב שבדוגמאות האלו הקשר הוא לא של סיבה או תוצאה. בנוסף, בצורת דיבור,

I hardly knew him, he was so changed.

פסיק, ולא נקודה פסיק נדרש. אבל הצורה הזו לא מתאימה לכתיבה, חוץ מאשר בדיאלוג של סיפור או מחזה, או מכתב.

6. אל תחלקו משפט לשניים.

במילים אחרות, אל תחליפו פסיקים בנקודות.

I met them on a Cunard liner several years ago. Coming home from Liverpool to New York.
He was an interesting talker. A man who had traveled all over the world and lived in half a dozen countries.

בשתי הדוגמאות האלו הנקודה הראשונה צריכה להיות מוחלפת בפסיק, והמילה שלאחריה תתחיל באות קטנה.

אם רוצים לכתוב מילה או ביטוי תקיפים, ניתן לפסק עם נקודה כדי לשרת את המטרה הזו,

Again and again he called out. No reply.

אולם על הכותב להיות בטוח שהדגש מוצדק ושזה לא ייראה כמו שגיאה בתחביר ובסימני הפיסוק.

הכללים 3,4,5 ו-6 מכסים את העקרונות החשובים ביותר בפיסוק של משפטים רגילים; נדרשת בהם שליטה יסודית, עד שהיישום שלהם הופך לטבע שני.

7. Participial Phrase בתחילת משפט צריך להתייחס לנושא התחבירי.

Walking slowly down the road, he saw a woman accompanied by two children.

Walking slowly down the road הוא Participial Phrase כאן, כלומר ביטוי שמתאר את נושא המשפט – במקרה הזה הוא (he). המילה walking מתייחסת לנושא המשפט, ולא לאישה. אם הכותב מעוניין שהיא תתיחס לאישה, עליו לערוך בו שינוי באופן הבא:

He saw a woman accompanied by two children, walking slowly down the road.

‘ביטויים השתתפותיים’ (לא מצאתי תרגום למושג הזה בעברית) שקודמות להם מילות חיבור או יחס, שמות עצם שסמוכים אחד לשני (apposition), שמות תואר, וביטויים שמשמשים לתיאור (adjective phrases) נכנסים תחת אותו הכלל, אם הם בתחילת המשפט.

When he arrived (or, On his arrival) in Chicago, his friends met him at the station.	On arriving in Chicago, his friends met him at the station.
A soldier of proved valor, he was entrusted with the defense of the city.	A soldier of proved valor, they entrusted him with the defense of the city.
Young and inexperienced, I thought the task easy.	Young and inexperienced, the task seemed easy to me.
Without a friend to counsel him, he found the temptation irresistible.	Without a friend to counsel him, the temptation proved irresistible.

משפטים שמפרים את הכלל הזה עלולים להראות מגוחכים

Being in a dilapidated condition, I was able to buy the house very cheap.

המשמעות שהכותב התכוון אליה היא “בהיות הבית במצב רעוע, יכולתי לקנות אותו בזול”. אך בהתייחסות של ה-participial phrase בהתחלה (מצב רעוע) אל הנושא (הדובר) משתמע שהדובר היה במצב רעוע ולא הבית.

8. הפכו את הפסקה ליחידה של הקומפוזיציה: פסקה אחת לכל נושא.

אם הנושא עליו אתם כותבים הוא כזה שאתם לא נדרשים לכתוב עליו הרבה, כזה שאתה צריכים להתייחס אליו בקצרה, ייתכן ואין צורך לחלק אותו לנושאים שונים. במקרה כזה, תיאור קצר בקווים כלליים יוכל להכנס בפסקה אחת. לאחר שהפסקה נכתבה, בחנו אם חלוקה תוכל להועיל.

ברוב הפעמים, לעומת זאת, נושא דורש חלוקה לתתי-נושאים, כאשר כל תת-נושא יהיה נושא של פסקה נפרדת.

9. ככלל, התחילו כל פסקה עם משפט נושא, סיימו אותה בהלימה להתחלה.

המטרה היא לסייע לקורא. הפרקטיקה המומלצת כאן מאפשרת לו לגלות את המטרה של כל פסקה בזמן שהוא מתחיל לקרוא אותה, ולשמר את המטרה במחשבתו כאשר הוא מסיים אותה.

לצורך כך, הסוג הכי כללי ושימושי של פסקה, בייחוד בהסברים וטיעונים הוא כזה שבו:

(א) משפט הנושא מגיע בהתחלה או כמעט בהתחלה;
(ב) המשפטים שלאחריו מסבירים, מבססים או מפתחים את הטיעון שנאמר במשפט הנושא; וגם
(ג) המשפט הסופי מהדהד את הדיון במשפט הנושא, או מציין מספר השלכות חשובות.

יש להמנע מסיום הפסקה בסטייה מן הנושא או בפרט לא שולי.

10. השתמשו בקול הפעיל (active voice).

הקול הפעיל בדרך כלל יותר ישיר ונמרץ מזה הפסיבי:

I shall always remember my first visit to Boston.

זה עדיף בהרבה מן המשפט

My first visit to Boston will always be remembered by me.

המשפט האחרון פחות ישיר, פחות נועז, ופחות תמציתי. אם הכותב ינסה להפוך אותו ליותר תמציתי על ידי השמטת “by me” לקבלת

My first visit to Boston will always be remembered.

אז המשפט ייהפך לכזה שאינו מוגדר היטב: האם הקורא יזכור זאת תמיד, או שמא איזה אדם שזהותו לא מוסגרת? ואולי בכלל יהיה זה העולם שיזכור את הביקור הזה לעד?

11. השתמשו באמירות בדרך החיוב.

קבעו קביעות ברורות. המנעו משפה ‘עדינה’, חסרת צבע, מהססת ולא מתחייבת. השתמשו במילה not רק כאמצעי להכחשה או הצגת דבר נגדי, אך לעולם לא כאמצעי להתחמקות.

He usually came late.	He was not very often on time.
He thought the study of Latin useless.	He did not think that studying Latin was much use.
The women in The Taming of the Shrew are unattractive. Katharine is disagreeable, Bianca insignificat.	The Taming of the Shrew is rather weak in spots. Shakespeare does not portry Katharine as a very admirable character, nor does Bianca remain long in memory as an important character in Shakespeare’s works.

הדוגמה האחרונה, לפני תיקון, אינה מוגדרת היטב כמו גם שלילית. הגרסה המתוקנת, אם כך, היא אך ניחוש של כוונת הכותב.

כל שלוש הדוגמאות מראות את החולשה המובנית במילה not. במודע או שלא במודע, הקורא אינו מסופק בכך שמסופר לו “מה לא”; הוא רוצה שיסופר לו “מה כן”. לכן ככלל, מוטב לבטא שלילה בדרך החיוב.

not honest – dishonest
not important – trifling
did not remember – forgot
did not pay any attention to – ignored
did not have much confidence in – distrusted

האנטיתזה (ניגוד) של שלילה וחיוב היא חזקה מאוד:

Not charity, but simple justice.
Not that I loved Ceasar less, but Rome more.

מילות שלילה אחרות מ-not הן בדרך כלל בעלות משקל:

The sun never sets upon the British flag.

12. השתמשו בשפה חד משמעית, ספציפית וממשית.

העדיפו את הספציפי על הכללי, את הברור על המעורפל, ואת הממשי על המופשט.

It rained every day for a week.	A period of unfavorable weather set it.
He grimmed as he pocketed the coin.	He showed satisfaction as he took possession of his well-earned reward.

13. השמיטו מילים שאין בהן צורך.

כתיבה דינמית היא תמציתית. על המשפט לא להכיל מילים שאינן נצרכות ועל הפסקה לא להכיל משפטים שאינם נצרכים. זה דומה לציור, שאין לו להכיל קוים שאין בהם צורך, ולמכונה שלא נדרשת לחלקים מיותרים.

14. המנעו מרצף של משפטים ‘רופפים’.

הכלל הזה נוגע ספציפית למשפטים רופפים מסוג מסוים, כאלו שהם משפטים מאחים (בהם שתי פסוקיות מצטרפות ליצירת משפט מורכב) כאשר הפסוקית השניה מגיעה עם מילת חיבור או יחס. בעוד שאין שום בעיה במשפטים בודדים מן הסוג הזה (ראו כלל 4), הופעה של כמה כאלו ברצף תהפוך את הקריאה למונוטונית ומייגעת.

15. בטאו רעיונות דומים בדרך דומה.

שימוש בשפה משותפת, תחת מבנה שייצור דמיון בין שני הרעיונות הדומים, יוכל להדגיש לקורא את המשותף בינהם והמאחד.

16. שמרו מילים הקשורות אחת לשנייה יחד.

מיקום המילים במשפט הוא האמצעי העיקרי להצגת הקשר בינהן. על הכותב, אפוא, למקם יחד מילים וקבוצות מילים בעלות קשר או זיקה מחשבתית, ולהפריד בין כאלו שאינן כה קשורות

17. בעת סיכומים, היצמדו לזמן אחד.

בסיכום מהלך של דרמה, על הכותב לכתוב בזמן ההווה. בסיכום שיר (poem), סיפור או רומן, עליו להעדיף את זמן ההווה, למרות שהוא יכול להשתמש בזמן העבר אם הוא מעדיף כך. אם הסיכום הוא בזמן הווה, פעולות קודמות צריכות להכתב בזמן מושלם; אם בעבר, בזמן עבר מושלם.

18. מקמו את המילים בעלות הדגש בסוף המשפט.

המיקום הראוי בתוך משפט למילה או קבוצת מילים שהכותב מעוניין להעניק להן דגש ומשקל, הוא בסוף המשפט.

Humanity, since that time, has advanced in many other ways, but it has hardly advanced in fortitude.	Humanity has hardly advanced in fortitude since that time, though it has advanced in many other ways.
Because of its hardness, this steel is principally used in making razors.	This steel is principally used for making razors, because of its hardness.