העורב, אדגר אלן פו – תרגום לעברית

השיר The Raven, של אדגר אלן פו (Edgar Allan Poe) הוא שיר אפל בחרוזים.

אחד הדברים שמייחדים את השיר הזה הוא האוירה שנוצרת באמצעות החריזה והמשקל.

בתרגום הזה, אין שמירה עליהם.

כדאי לקרוא את התרגום של ז'בוטינסקי שמובא בפרויקט בן יהודה, ובו הצליח לשמר מאפיינים רבים של השיר המקורי.

בית	תרגום	אנגלית
1	פעם בחצות עגום, בזמן שהרהרתי, חלש ויגע, בספרים רבים עתיקים ומשונים של חכמה שנשכחה – בזמן שנמנמתי, כמעט נרדם, לפתע הגיעה דפיקה, כזו של אחד שנוקש בעדינות, נוקש בדלת חדרי. "זה איזה אורח," מלמלתי, "דופק בדלת חדרי – רק זה ולא יותר."	Once upon a midnight dreary, while I pondered, weak and weary, Over many a quaint and curious volume of forgotten lore – While I nodded, nearly napping, suddenly there came a tapping, As of some one gently rapping, rapping at my chamber door. Tis some visitor," I muttered, tapping at my chamber door – Only this and nothing more."
2	אה, היטב אני זוכר זה היה בדצמבר הצונן; כל אוד ואוד גוסס, אל הרצפה שלח את דמותו. בלהיטות ייחלתי למחר – לשווא חיפשתי לשאול מן הספרים הפוגה לאבל – אבל על לנור האבודה – על העלמה הנדירה והקורנת, אותה המלאכים מכנים לנור – חסרת שם כאן לעד.	Ah, distinctly I remember it was in the bleak December; And each separate dying ember wrought its ghost upon the floor. Eagerly I wished the morrow – vainly I had sought to borrow From my books surcease of sorrow – sorrow for the lost Lenore – For the rare and radiant maiden whom the angels name Lenore – Nameless here for evermore.
3	ורשרוש המשי, העצוב, אינו בטוח של כל וילון סגול ריגש אותי — מילא אותי בפחדים דמיוניים שמעולם לא הורגשו; אז עכשיו, להרגיע את דפיקות ליבי, עמדתי חוזר "זה רק איזה אורח מבקש להכנס בדלת חדרי – איזה אורח מאחר שמבקש להכנס בדלת חדרי – זה רק זה ולא יותר."	And the silken, sad, uncertain rustling of each purple curtain Thrilled me-filled me with fantastic terrors never felt before; So that now, to still the beating of my heart, I stood repeating "Tis some visitor entreating entrance at my chamber door – Some late visitor entreating entrance at my chamber door; – This it is and nothing more.
4	ובאותו הרגע נפשי התחזקה; מהסס ואז כבר לא, "אדון," אמרתי, "או גברת, באמת את מחילתכם אני דורש; אבל האמת היא שאני נמנמתי, וכך עדין אתם נקשתם. ובאופן כך חלוש אתם דפקתם, דפקתם בדלת חדרי. כך שאני בקושי הייתי בטוח ששמעתי אתכם" – בשלב זה פתחתי את הדלת לרווחה – חושך שם ולא יותר.	Presently my soul grew stronger; hesitating then no longer, "Sir," said I, "or Madam, truly your forgiveness I implore; But the fact is I was napping, and so gently you came rapping, And so faintly you came tapping, tapping at my chamber door, That I scarce was sure I heard you" – here I opened wide the door – Darkness there and nothing more.
5	עמוק אל תוך האפלה בוהה, זמן רב עמדתי שם תוהה, פוחד, מסתפק, חולם חלומות שאף בן-תמותה לא העז לחלום מעולם; אבל הדממה לא הופרה, והדומיה לא נתנה שום רמז, והמילה היחידה שם שנאמרה היתה המילה בלחש, "לנור?" כך לחשתי, והד מלמל חזרה את המילה, "לנור!" – רק זאת ולא יותר.	Deep into that darkness peering, long I stood there wondering, fearing, Doubting, dreaming dreams no mortal ever dared to dream before; But the silence was unbroken, and the stillness gave no token, And the only word there spoken was the whispered word, "Lenore?" This I whispered, and an echo murmured back the word, "Lenore!" – Merely this and nothing more.
6	בחזרה אל תוך החדר פונה, נשמתי כולה בתוכי בוערת, במהרה שוב שמעתי נקישה קצת יותר רועשת ממקודם. "לבטח," אמרתי "לבטח זה משהו בתריס החלון; בוא נראה, אז, מה ישנו שם, ואת התעלומה הזו נחקור – בוא ניתן לליבי לשקוט לרגע ואת התעלומה הזו נחקור – זוהי רק הרוח ולא יותר!"	Back into the chamber turning, all my soul within me burning, Soon again I heard a tapping somewhat louder than before. "Surely," said I "surely that is something at my window lattice; Let me see, then, what thereat is, and this mystery explore – Let my heart be still a moment and this mystery explore – 'Tis the wind and nothing more!"
7	פתחתי בהינף את התריס, כאשר, עם רוב חן והינף כנף, פנימה פסע עורב מרשים, מהימים הקדושים של קדם; לא את הקידה הקלה ביותר קד הוא; לא דקה עצר או נשאר הוא. אבל, עם קלסתר פנים של אדון או גברת, ישב מעל דלת חדרי – נח על פסל ראש של פאלאס1 ממש מעל דלת חדרי – נח, וישב, ולא יותר.	Open here I flung the shutter, when with many a flirt and flutter, In there stepped a stately Raven of the saintly days of yore; Not the least obeisance made he; not a minute stopped or stayed he; But, with mien of lord or lady, perched above my chamber door – Perched upon a bust of Pallas just above my chamber door – Perched, and sat, and nothing more.
8	ואז הציפור השחורה הזו שינתה את דמיוני העצוב לחיוך, על ידי ארשת הפנים החמורה והרצינית שלבשה, "אף על פי שהכרבולת שלך גזוזה ומגולחת, אתה," אמרתי, "לבטח לא פחדן, עורב עגום להחריד ועתיק משוטט מהחוף הלילי – תגיד לי מה שם תוארך בחוף ה2פלוטוני של הלילה!" אמר העורב "לנצח לא."	Then this ebony bird beguiling my sad fancy into smiling, By the grave and stern decorum of the countenance it wore, “Though thy crest be shorn and shaven, thou,” I said, “art sure no craven, Ghastly grim and ancient Raven wandering from the Nightly shore— Tell me what thy lordly name is on the Night’s Plutonian shore!” Quoth the Raven “Nevermore.”
9	התפעלתי רבות מהעוף חסר החן הזה לשמוע דיבור כה בהיר, על אף שתשובתו מעט משמעות – מעט רלוונטיות הכילה; כי אין לנו אלא להסכים שאף אדם חי אי פעם בורך במראה ציפור מעל דלת חדרו – ציפור או חיה על פסל הראש המעוצב מעל דלת חדרו, עם שם כמו "לנצח לא."	Much I marvelled this ungainly fowl to hear discourse so plainly, Though its answer little meaning—little relevancy bore; For we cannot help agreeing that no living human being Ever yet was blessed with seeing bird above his chamber door— Bird or beast upon the sculptured bust above his chamber door, With such name as "Nevermore."
10	אבל העורב, יושב בודד על פסל הראש השליו, דיבר רק את המילה האחת הזו, כאילו את נשמתו לתוך המילה האחת הזו הוא שפך. שום דבר מעבר אז הוא הגה – לא נוצה אז הוא נפנף – עד שבקושי, מעט מעבר למלמלתי "חברים אחרים עפו לפני – מחר הוא יעזוב אותי, כמו שתקוותי עפו לפני." ואז הציפור אמרה "לנצח לא."	But the Raven, sitting lonely on the placid bust, spoke only That one word, as if his soul in that one word he did outpour. Nothing farther then he uttered—not a feather then he fluttered— Till I scarcely more than muttered “Other friends have flown before— On the morrow he will leave me, as my Hopes have flown before.” Then the bird said “Nevermore.”
11	מבוהל מהדממה שנשברה על ידי תשובה כל כך קולעת, "בלי ספק," אמרתי, "מה שהוא הוגה זה הדבר היחיד במאגר שלו נקלטה מאיזה בעל אומלל שהאסון חסר הרחמים שלו עקב מהר ועקב מהר יותר עד ששיריו משא אחד נשאו – עד שהקינות של תקוותו נשאו את הנטל המלנכולי הזה של 'לעולם לא – לנצח לא'."	Startled at the stillness broken by reply so aptly spoke, “Doubtless,” said I, “what it utters is its only stock and store Caught from some unhappy master whom unmerciful Disaster Followed fast and followed faster till his songs one burden bore— Till the dirges of his Hope that melancholy burden bore Of 'Never—nevermore'.”
12	אבל העורב עדיין משנה את כל דמיוני לחיוך, בישירות דחפתי כיסא מרופד אל מול ציפור, פסל ראש ודלת; ואז, כשהקטיפה שקעה, פניתי אל חיבור רעיון אל רעיון, חושב מה הציפור המאיימת הזו של קדם – מה הציפור הזועפת, חסרת החן, הנוראה, הקודרת והמאיימת של קדם התכוונה בקרקור "לנצח לא."	But the Raven still beguiling all my fancy into smiling, Straight I wheeled a cushioned seat in front of bird, and bust and door; Then, upon the velvet sinking, I betook myself to linking Fancy unto fancy, thinking what this ominous bird of yore— What this grim, ungainly, ghastly, gaunt, and ominous bird of yore Meant in croaking "Nevermore."
13	ישבתי עוסק במלאכת הניחוש, אבל שום הברה לא מבטא לעוף שעיניו הלוהטות כעת שרפו אל תוך ליבת החזה שלי; זאת ועוד ישבתי מנחש, עם ראשי בנחת מוסב על בטנת קטיפת הכר בה אור הנר נשקף, אבל על איזו בטנת קטיפה סגולה עם אור נר נשקף עליה, היא תלחץ (תסב), אה, לנצח לא!	This I sat engaged in guessing, but no syllable expressing To the fowl whose fiery eyes now burned into my bosom's core; This and more I sat divining, with my head at ease reclining On the cushion's velvet lining that the lamp-light gloated o'er, But whose velvet-violet lining with the lamp-light gloating o'er, She shall press, ah, nevermore!
14	ואז, נדמה לי, האויר נעשה דחוס יותר, מבושם על ידי כלי קטורת בלתי נראה מנודנד על ידי שרפים שרגליהם נופלות ברעש צלצול על הרצפה המרופדת. "נקלה," בכיתי, "האל שלך השאיל אותך – על ידי המלאכים האלו הוא שלח אותך הפוגה – הפוגה וסם שכחה מזכרונותיך של לנור; לגום, הו לגום מהסוג הזה של סם השכחה ושכח את לנור האבודה הזאת!" אמר העורב "לנצח לא."	Then, methough, the air grew denser, perfumed from an unseen censer Swung by Seraphim whose foot-falls tinkled on the tufted floor. “Wretch,” I cried, “thy God hath lent thee—by these angels he hath sent thee Respite—respite and nepenthe from thy memories of Lenore; Quaff, oh quaff this kind nepenthe and forget this lost Lenore!” Quoth the Raven “Nevermore.”
15	"נביא!" אמרתי, "דבר מרושע! — נביא עדיין, אם ציפור או שטן! — בין אם מפתה שלח אותך, או אם סערה זרקה אותך לכאן לחוף, גלמוד אך עשוי ללא חת, על אדמת המדבר הזו מכושף — בתוך הבית הזה על ידי אימה נרדף — אמור לי באמת, אני דורש — היש — היש צורי בגלעד?3 — אמור לי — אמור לי, אני דורש!" אמר העורב "לנצח לא."	"Prophet!" said I, "thing of evil!—prophet still, if bird or devil!— Whether Tempter sent, or whether tempest tossed thee here ashore, Desolate yet all undaunted, on this desert land enchanted— On this home by Horror haunted—tell me truly, I implore— Is there—is there balm in Gilead?—tell me—tell me, I implore!” Quoth the Raven “Nevermore.”
16	"נביא!" אמרתי, "דבר מרושע! — נביא עדיין, אם ציפור או שטן! על ידי השמיים שמתכופפים מעלינו — על ידי האל ששנינו מעריצים — תגיד לנשמה הזו מלאת הצער אם, בתוך העדן הרחוקה, היא תאחז עלמה קדושה אותה המלאכים מכנים, לנור — תאחז עלמה נדירה וקורנת אותה המלאכים מכנים לנור." אמר העורב "לנצח לא."	"Prophet!" said I, "thing of evil!—prophet still, if bird or devil! By that Heaven that bends above us—by that God we both adore— Tell this soul with sorrow laden if, within the distant Aidenn, It shall clasp a sainted maiden whom the angels name Lenore— Clasp a rare and radiant maiden whom the angels name Lenore.” Quoth the Raven “Nevermore.”
17	"תהיה המילה הזו סימן הפרידה שלנו, ציפור או שד!" אני צרחתי, לפתע התרוממתי — "חזור אל המפתה ואל החוף הפלוטוני של הלילה! השאר שום נוצה שחורה כסימן לשקר שנשמתך סיפרה! השאר את בדידותי שלמה! — עזוב את פסל הראש מעל דלתי! קח את המקור שלך אל מחוץ לליבי, וקח את דמותך אל מחוץ לדלתי!" אמר העורב "לנצח לא."	“Be that word our sign of parting, bird or fiend!” I shrieked, upstarting—“Get thee back into the tempest and the Night’s Plutonian shore! Leave no black plume as a token of that lie thy soul hath spoken! Leave my loneliness unbroken!—quit the bust above my door! Take thy beak from out my heart, and take thy form from off my door!” Quoth the Raven “Nevermore.”
18	והעורב, לעולם לא עף, עדיין יושב, עדיין יושב על פסל הראש החיוור של פאלאס ממש מעל דלת חדרי; ועיניו בעלות המראה של שד בחלומו, ואור הנר עליו זורם מטיל צילו על הרצפה; ונשמתי מחוץ לצל הזה ששוכן מרחף על הרצפה תהיה מורמת — לנצח לא!	And the Raven, never flitting, still is sitting, still is sitting On the pallid bust of Pallas just above my chamber door; And his eyes have all the seeming of a demon’s that is dreaming, And the lamp-light o’er him streaming throws his shadow on the floor; And my soul from out that shadow that lies floating on the floor Shall be lifted—nevermore!

הערות

1 — פאלאס: דמות מן המיתולוגיה היוונית, יש שמייחסים את השם פאלאס לבתו אתנה. העורב ישב על פסל בצורת ראש של פאלאס.

2 — חוף פלוטוני: פלוטו, מן המיתולוגיה היוונית, הוא אל השאול.

3 — צורי בגלעד: פו שתל התייחסות לספר ירמיהו, "הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת עמי" (ח' כ"ב) — וצורי זהו שרף/צמח מרפא שהשתמשו בו. היה ניתן למצוא אותו באזור הגלעד (שבעבר הירדן) — "עלי גלעד וקחי צרי" (ירמיהו מ'ו י"א).

כאן יש בקשה של הדובר בשיר לקבל מרפא לכאבי הגעגוע והחוסר שלו אל אהובתו לנור.

עורב למה?

מדוע מקרב כל בעלי הכנף הטורפים, ועופות הלילה בכללם, נבחר העורב דווקא? והרי העורב איננו עוף לילי ואינו רואה כלל בחשכה. ומניין הנימה המרתיעה ומרטיטה שבדמות העורב, דווקא עוף זה, הרגיל לחיות דרך קבע בשכנותם של אנשים?

עמיקם גורביץ, העורב ואברתו העברית