השיר נכתב על ידי המשורר האנגלי-אמריקאי ו.ה. אודן (W.H. Auden).
| תרגום | מקור | בית |
| הזמן לא יגיד דבר מלבד אמרתי לך, הזמן רק יודע את המחיר שעלינו לשלם; אם הייתי יכול לומר לך הייתי מיידע אותך. |
Time will say nothing but I told you so, Time only knows the price we have to pay; If I could tell you I would let you know. |
1 |
| אם עלינו להתייפח כשליצנים מעלים את ההצגה שלהם, אם עלינו למעוד כשמוזיקאים מנגנים, הזמן לא יגיד דבר מלבד אמרתי לך. |
If we should weep when clowns put on their show, If we should stumble when musicians play, Time will say nothing but I told you so. |
2 |
| אין עתידות לספר, אף על פי כן, בגלל שאני אוהב אותך יותר ממה שאני יכול לומר, אם הייתי יכול לומר לך הייתי מיידע אותך. |
There are no fortunes to be told, although, Because I love you more than I can say, If I could tell you I would let you know. |
3 |
| הרוחות מוכרחות להגיע מהיכן שהוא כשהן נושבות, חייבות להיות סיבות לכך שהעלים נרקבים; הזמן לא יגיד דבר מלבד אמרתי לך. |
The winds must come from somewhere when they blow, There must be reasons why the leaves decay; Time will say nothing but I told you so. |
4 |
| אולי הורדים באמת רוצות לצמוח, המחזה ברצינות מתכוון להשאר; אם היתי יכול לומר לך הייתי מיידע אותך. |
Perhaps the roses really want to grow, The vision seriously intends to stay; If I could tell you I would let you know. |
5 |
| נניח וכל האריות יקומו וילכו, וכל הנהרות והחיילים יברחו; האם הזמן יגיד דבר מלבד אמרתי לך? אם הייתי יכול לומר לך הייתי מיידע אותך. |
Suppose all the lions get up and go, And all the brooks and soldiers run away; Will Time say nothing but I told you so? If I could tell you I would let you know. |
6 |
נקודות למחשבה על השיר
ניתן לשים לב למאפיין של סאטירה בשיר "סמיכות".
סמיכות (juxtaposition) היא הצבה של מילים בעלות 'מטען' מנוגד. למשל בבית מספר 2, אנחנו רואים את המילה להתייפח (weep) ליד ליצנים (clowns). שימוש כזה בודאי גורם למשמעות מורכבת. דוגמה נוספת היא למעוד (stumble) בזמן האזנה למוזיקה.
מאפיין נוסף הוא חזרתיות.
"אם הייתי יכול לומר לך הייתי מיידע אותך" ו-"הזמן לא יגיד דבר מלבד אמרתי לך".
השורה הראשונה יכולה להדגיש עד כמה הדובר מעוניין עמוקות להבין את מה שמתרחש, אך הוא לא מצליח. השורה השנייה שופכת אור על האופי הבלתי-מוסבר לעיתים של הזמן. אין הסברים למה שקורה, למה שקרה ולמה שיקרה.