השיר 'חוף דובר' נכתב על ידי המשורר האנגלי מת’יו ארנולד במאה ה-19.
| תרגום | מקור | בית |
| הים רגוע הערב. הגאות בשיאה, הירח שוכן נאה על המיצרים; על חוף צרפת האור זוהר ונעלם; הצוקים של אנגליה ניצבים, זוהרים ורחבים, במפרץ השליו. בוא אל החלון, מתוק הוא אויר הלילה! רק, מן הקו הארוך של הקצף, היכן שהים פוגש את הקרקע שלבנה מאור הירח, הקשב! אתה שומע את הנהמה הצורמת של חלוקי נחל שהגלים מושכים אחור, וזורקים, עם חזרתם, אל מעלה החוף הגבוה, מתחיל, ופוסק, ואז מתחיל שוב, עם קצב נרעד, איטי, ומביא את התו הנצחי של העצבות פנימה. |
The sea is calm tonight. The tide is full, the moon lies fair Upon the straits; on the French coast the light Gleams and is gone; the cliffs of England stand, Glimmering and vast, out in the tranquil bay. Come to the window, sweet is the night-air! Only, from the long line of spray Where the sea meets the moon-blanched land, Listen! you hear the grating roar Of pebbles which the waves draw back, and fling, At their return, up the high strand, Begin, and cease, and then again begin, With tremulous cadence slow, and bring The eternal note of sadness in. |
1 |
| סופוקלס מזמן שמע את זה בים האגאי, וזה הביא לתוך מחשבותיו את התנועה והזרימה העכורה של הסבל האנושי; אנחנו מוצאים גם מחשבה ברעש, בשמיעה שלו בים הצפוני המרוחק הזה. |
Sophocles long ago Heard it on the Ægean, and it brought Into his mind the turbid ebb and flow Of human misery; we Find also in the sound a thought, Hearing it by this distant northern sea. |
2 |
| ים האמונה היה פעם, גם, בשיאו, ומסביב לחוף כדור הארץ נפרש כמו הקפלים של חגורת בטן בהירה מגולגלת. אבל עכשיו אני שומע רק את הנהמה הארוכה והמלנכולית שלו שנסוגה, שבה, אל הנשימה של רוח הלילה, דרך הקצוות הרחבים ודרך חופיו הסלעיים, העגומים והחשופים של העולם. |
The Sea of Faith Was once, too, at the full, and round earth’s shore Lay like the folds of a bright girdle furled. But now I only hear Its melancholy, long, withdrawing roar, Retreating, to the breath Of the night-wind, down the vast edges drear And naked shingles of the world. |
3 |
| אה, אהבה, תני לנו להיות נכונים אחד לשני! כי לעולם, שנדמה פרוש לפנינו כמו אדמת חלומות, כה מגוון, כה יפה, כה חדש, יש באמת לא הנאה, לא אהבה, או אור, או ודאות, או שלום, או עזרה למכאוב; ואנחנו כאן, כאילו על מישור אפלולי נסחפים עם אזעקות מבולבלות של מצוקה ומנוסה, במקום בו צבאות נבערים מתכתשים לעת לילה. |
Ah, love, let us be true To one another! for the world, which seems To lie before us like a land of dreams, So various, so beautiful, so new, Hath really neither joy, nor love, nor light, Nor certitude, nor peace, nor help for pain; And we are here as on a darkling plain Swept with confused alarms of struggle and flight, Where ignorant armies clash by night. |
4 |
רקע
אנחנו יכולים להניח שארנולד התכוון לחוף של עיר הנמל האנגלית דובר. כך נבין בבית הראשון את 'על חוף צרפת' – דובר היא הנקודה הקרובה ביותר באנגליה אל צרפת ושאר אירופה, בהיותה כה דרום-מזרחית
אם כך, מהמקום בו מסופר השיר, ניתן לראות 'מחוף לחוף', מחוף דובר ועד חוף צרפת.
רעיונות
העלאת דמותו של סופוקלס, משמשת כאן הֶרְמֵז (allusion).
הרמז, מלשון רמיזה, גורם לקורא להעלות במוחו זמנים, דמויות או מאורעות אחרים – מחוץ למסגרת הסיפור. כאן, בזמן קריאת שיר ‘כללי’ על טבע וקיום, אנחנו נזרקים אחורה אל ימי המחזאי היווני סופוקלס. מראה סופוקלס ניצב למרגלות הים, שומע את אותו ‘תו נצחי’ כמו הדובר, מחזק בנו את האופי הנצחי של היצירה.