השיר Immortality (אלמוות), המוכר לעיתים כשורה הראשונה בשיר, “אל תעמוד בקבר שלי ותתייפח”, נכתב ע”י המשוררת האמריקאית קלייר הרנר (Clare Herner).
בגרסה הזו, שפורסמה במגזין The Gypsy בשנת 1934, השורה הראשונה נכתבת עם by my grave ולא at my grave. בגרסאות אחרות, השינוי נעשה ומוכר כיום כשם השיר.
| תרגום | מקור |
|
אל תעמוד לצד הקבר שלי, ותתייפח. אני לא שם, אני לא ישן— אני אלף הרוחות שנושבות אני נצנוצי היהלום בשלג אני אור השמש על תבואה שנקצרה, אני גשם סתיו העדין. כשאתה מתעורר עם דממת הבוקר, אני החיפזון, המתרומם במהירות, בצורת ציפורים שקטות במעוף מעגלי, אני היום שמעל ללילה. אל תעמוד לצד הקבר שלי ותתייפח— אני לא שם, אני לא מתִּי. |
Do not stand By my grave, and weep. I am not there, I do not sleep— I am the thousand winds that blow I am the diamond glints in snow I am the sunlight on ripened grain, I am the gentle, autumn rain. As you awake with morning’s hush, I am the swift, up-flinging rush Of quiet birds in circling flight, I am the day transcending night. Do not stand By my grave, and cry— I am not there, I did not die. |
נקודות מהשיר
הדובר מפציר בנמען של השיר לא לשקוע בעצבות בעקבות מותו.
המוות, כך נטען, אינו מסמן את סוף חייו. הוא דורש מהנמען להסתכל על תופעות שונות של חיות — משב הרוח, ירידת השלגים, מעוף הציפורים וצמיחת התבואה. באלו, תוכל להתגלות המשכיותו של הדובר, של החיים.
זה אולי דומה למסר שמועבר ביצירה הנסיך הקטן.
השועל אומר לנסיך הקטן, לו שיער זהוב, שמעתה כאשר יראה שיבולים זהובות, הוא ייזכר בו.
בשיר הזה, הדובר מבקש להעניק משמעות מיוחדת למאורעות מסוימים, ובכך לקשור את זהותו וקיומו במהלך הטבעי של החיים. כך, משב רוח למשל, יעלה מחשבה על הדובר, בדיוק כמו השיבולים הזהובות בנסיך הקטן.
יש במראה של גשם בסתיו משהו מרגיע. הוא לא חזק מידי, ולא סוער מידי. קיים ומסמל חיות ושלווה. כך גם אור השמש על תבואה שזה עתה נקצרה, כל התיאורים הפיוטיים האלו מגלמים בתוכם אסתטיות ומעוררים רצון לחוות אותם בזמן הקריאה. ואולי זו כוונת הדובר, לעורר את התשוקה לחוות את החיים בפשטותם, גם לאחר המוות.