תרגום A Noiseless Patient Spider של וולט ויטמן
השיר נכתב על ידי המשורר האמריקני וולט ויטמן. טיוטה ראשונית של השיר נמצאה בכתביו מאמצע המאה ה-19.
| תרגום | מקור | בית |
| עכביש חרישי וסבלני, סימנתי היכן שעל קצה קטן הוא עמד מבודד, סימנתי איך הוא חקר את הסביבה הריקה הרחבה, הוא שלח קדימה חוטים, חוטים, חוטים, אל מחוץ לעצמו, תמיד פורש אותם, תמיד ללא לאות מזרז אותם. |
A noiseless patient spider, I mark’d where on a little promontory it stood isolated, Mark’d how to explore the vacant vast surrounding, It launch’d forth filament, filament, filament, out of itself, Ever unreeling them, ever tirelessly speeding them. |
1 |
| ואת, הו נשמתי היכן שאת עומדת, מוקפת, מנותקת, בתוך אוקיינוסים של מרחב שלא ניתן למדוד, ללא סוף מהרהרת, מסתכנת, נזרקת, מחפשת אחר חלקים לחבר, עד שהגשר שאת צריכה ירקם, עד שהחוט הארוך והגמיש יחזיק, עד שהקור שאת מטילה ייתפס היכן שהוא, הו נשמתי. |
And you O my soul where you stand, Surrounded, detached, in measureless oceans of space, Ceaselessly musing, venturing, throwing, seeking the spheres to connect them, Till the bridge you will need be form’d, till the ductile anchor hold, Till the gossamer thread you fling catch somewhere, O my soul. |
2 |
[הערה – הפעלים mark’d ו-form’d הם הטיות 'ארכאיות' (מיושנות) של הפעלים mark ו-form שהיו נפוצות באנגלית פעם.]
הדובר קושר בקשר של דמיון, את המהלך שנשמתו חווה, לעכביש שטווה חוטים.
כשם שהעכביש מתחבר אל הסובב אותו דרך חוטיו, כך גם נפש הדובר.
אפשר שויטמן לקח השראה ממשל הנמלה בספר משלי. ויטמן לא אחת השתמש בכתבים שלו באזכורים לתנ"ך (בדרך כלל לא אזכורים ישירים). שלמה המלך נותן עצה לאדם העצל – "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". מהנמלה בספר משלי ניתן ללמוד על חריצות. מהעכביש שבדה (או חזה) ויטמן ניתן ללמוד גם כן על תושיה, העכביש ללא לאות (tirelessly) טווה את החוטים.
מעבר לחריצות, יש בפעולת העכביש משהו קסום – כמעט לא רציונלי. לשלוח חוטים לכל כיוון, אל עבר מרחב שהוא כנראה אינו יכול לתפוס בתודעתו ובו הוא תופס מקום זעיר, עד אשר נבנית רשת שמשמשת אותו ללכידת חרקים.
טווית 'עלי עשב'
השיר A Noiseless Patient Spider פורסם בסופו של דבר באוסף השירים של ויטמן Leaves of Grass (מתורגם לעלי עשב או עלי דשא). אוסף השירים ראה אור בשנת 1855, אך ויטמן הרבה לשכתב אותו, לבצע בו עריכות ולהוסיף אליו שירים במהלך שנות חייו. ניתן אולי לראות באופן רעיוני את השיר כמייצג לדרך בה ויטמן כתב את עלי עשב, ובכלל את השירה שלו.